מקור חלק א'
ההסכם קרוי על שם יששכר וזבולון בני יעקב ומקורו במדרש. כאשר יעקב מברך את בניו בפרשת ויחי הוא מברך יחדיו את יששכר וזבולון כאשר הוא מקדים את זבולון ליששכר "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן.
יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם".
במדרש רבה מובא כי על אף שיששכר היה אחיו הגדול של זבולון, עדיין הוקדם זבולון לפי שסייע לאחיו לעסוק בתורה "שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה וזבולון בא ומאכילו לפיכך קדמו".
עליו אמר הכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה" יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו וכן משה אומר "שמח זבולון בצאתך" למה? שיששכר באהליך שלך הן שאתה מסייעו לישב בהן".
מהמדרש עולה כי היה קיים הסכם בין זבולון ליששכר במהלכו זבולון (ששכן על החוף) עסק במסחר והשתמש בממון שהרוויח על מנת לקיים את שבט יששכר שהיו יושבים ועוסקים בתורה.
בדומה לכך, מובא גם במדרש במדבר רבה שזבולון ויששכר נטלו שכר התורה והתפרנסו ביחד וקובע שזבולון היה גדול מיששכר לפי ש"גדול הַמְעַשֶה יותר מן העושה".
מקור חלק ב'
לפי שהיו זבולון ויששכר שותפים, יששכר היה עוסק בתורה וזבולון היה עוסק בפרקמטיא והיה טורח זבולון ונותן לתוך פיו של יששכר... שגדול מעשה יותר מן העושה, שלולי זבולן לא היה יששכר יכול לעסוק בתורה, שהוא היה מאכילו ונותן לתוך פיו... זבולון ויששכר שניהם היו נוטלין שכר תורה ביחד ושניהם היו מתפרנסין ביחד... שכשם שהיה לזבולון חלק בשכר תורתו כך היה ליששכר חלק בממונו של זבולון
– במדבר רבה פרשה יג, יז.
בגמרא סוטה כא א מתואר כי היו גם תנאים שעשו הסכם יששכר וזבולון.
כך למשל, התנא שמעון אחי עזריה נקרא כך לפי שעזריה עסק במסחר, ופרנס את שמעון אחיו, בשביל שיוכל לעסוק בתורה.
כמו כן, רבי יוחנן דבי נשיאה התפרנס על ידי בית הנשיא, ולכן היה לנשיא חלק בזכות תורתו.
על אף הסכם זה, האגרות משה מעיר כי המפרנס איננו פטור לחלוטין ממצוות לימוד תורה בעצמו. הוא מסביר כי בזמן שבו איננו עסוק במסחר או שיש לו זמן פנוי עדיין חלה עליו חובה ללמוד תורה כפי כוחו.
הלכה חלק א' - הרב אפרתי
להלן כמה עקרונות שכתבו הפוסקים ביחס להסכם זה בימינו:
- ניתן גם בימינו לעשות הסכם כזה. אולם לא ניתן למכור את השכר על מה שכבר למד אלא רק את השכר על מה שילמד לאחר ההסכם (רמ”א יו”ד רמו)
- גם לאחר ההסכם מי שעוסק במלאכה חייב במקביל לקבוע עיתים לתורה בעצמו ולא לסמוך רק על ההסכם.
- יש אומרים שלאחר ההסכם השכר של בעל המלאכה בשמים שווה ללומד התורה (האג”מ בדעת הרמ”א) ויש אומרים שבכל אופן תלמיד חכם מקבל יותר שכר (הנצי”ב” משיב דבר ח”ג).
- רוב הפוסקים צידדו לומר שההסכם הזה ראוי וטוב לכתחילה (יביע”א ח”ז” חזו”א אגרת מט)
הלכה חלק ב' - הרב אפרתי
- אין צריך שטר כתוב” ומספיק הסכם בעל פה (אג”מ ח”ד סל”ז)
- יש אומרים שהלמדן מפסיד חלק משכרו בעולם הבא בשל ההסכם (הנצי”ב במשיב דבר ג סי”ד” וכן דעת האג”מ). ויש אומרים ששכרו כלל לא נפגע” וכן דעת רוב הפוסקים (אוה”ח שמות ל” החיד”א בראש דוד” ההפלאה בפתיחתא לכתובות” וכן דעת החזו”א ועוד).
- לדעת רוב הפוסקים ניתן לערוך הסכם עם כמה תורמים וכל אחד יחלוק שכר בעוה”ב רק על התורה שסייע ללמוד.
- והעיקר בכל זה – להרבות אור תורה בעולמנו לעשות רצון בוראנו והעיקר אינו קבלת שכר בזה או בבא אלא עשיית רצון ד’ מאהבה. וסוף השכר לבוא.